top of page

פרק א - שירה

השירה העברית בימי–הביניים
 
שירים מהמחצית הראשונה של המאה ה–20
  • נתן אלתרמן: ירח
  • לאה גולדברג: האמנם עוד יבואו
  • אצ"ג: שיר אמי והנחל
  • שאול טשרניחובסקי: לא רגעי שנת
ר' יהודה הלוי: ישנה בחיק ילדות

יְשֵׁנָה בְחֵיק יַלְדוּת, לְמָתַי תִּשְׁכְּבִי!/ דְעִי כִּי נְעוּרִים כַּנְעוֹרֶת נִנְעֲרוּ!

הֲלָעַד יְמֵי השַׁחֲרוּת? קוּמִי צְאִי,/ רְאִי מַלְאֲכֵי שֵׂיבָה בְּמוּסָר שִׁחֲרוּ,

וְהִתְנַעֲרִי מִן הַזְמָן כַּצִפֳּרִים/ אֲשֶׁר מֵרְסִיסֵי לַיְלָה יִתְנַעֲרוּ.

דְאִי כַדְרוֹר לִמְצֹא דְרוֹר מִמַעֲלֵךְ/ וּמִתוֹלְדוֹת יָמִים כְּיַמִים יִסְעֲרוּ.

היי אחרי מלכך מרדפת, בסוד/ נשמות אשר אל טוב ה' נהרו!

לאה גולדברג: האמנם עוד יבואו

האמנם האמנם 
עוד יבואו ימים 
בסליחה ובחסד 
ותלכי בשדה 
ותלכי בו כהלך התם 

ומחשוף ומחשוף 
כף רגלך ילטף 
בעלי האספסת 
או שלפי שיבולים 
ידקרוך ותמתק דקירתם 

או מטר ישיגך 
בעדת טיפותיו הדופקת 
על כתפייך חזך צווארך 
וראשך רענן 
ותלכי בשדה הרטוב 
וירחב בך השקט 
כאור בשולי הענן 

ונשמת ונשמת 
את ריחו של התלם 
נשום ורגוע 
וראית את השמש 
בראי השלולית הזהוב 

ופשוטים ופשוטים 
הדברים וחיים 
ומותר בם לנגוע 
ומותר לאהוב 
ומותר ומותר לאהוב 

את תלכי בשדה לבדך 
לא נצרבת בלהט 
השרפות בדרכים שסמרו 
מאימה ומדם 
וביושר לבב שוב 
תהיי ענווה ונכנעת 
כאחד הדשאים כאחד האדם 

את תלכי לבדך בשדה...

נתן אלתרמן: ירח

גַּם לְמַרְאֶה נוֹשָׁן יֵשׁ רֶגַע שֶׁל הֻלֶּדֶת.

שָׁמַיִם בְּלִי צִפּוֹר

זָרִים וּמְבֻצָּרִים.

בַּלַּיְלָה הַסָּהוּר מוּל חַלּוֹנְךָ עוֹמֶדֶת

עִיר טְבוּלָה בִּבְכִי הַצִּרְצָרִים.

 

וּבִרְאוֹתְךָ כִּי דֶּרֶךְ עוֹד צוֹפָה אֶל הֵלֶךְ

וְהַיָּרֵחַ

עַל כִּידוֹן הַבְּרוֹשׁ

אִתָּהּ אוֹמֵר- אֵלִי, הַעוֹד יֶשְׁנָם כָּל אֵלֶּה?

הַעוֹד מֻתָּר בְּלַחַשׁ בִּשְׁלוֹמָם לִדְרֹשׁ?

 

מֵאַגְמֵיהֶם הַמַּיִם נִבָּטִים אֵלֵינוּ.

שׁוֹקֵט הָעֵץ

בְּאֹדֶם עֲגִילִים.

לָעַד לֹא תֵעָקֵר מִמֶּנִּי, אֱלֹהֵינוּ,

תּוּגַת צַעֲצוּעֶיךָ הַגְּדוֹלִים.

​

אצ"ג: שיר אמי והנחל

ואולי אל הנחל ההוא מימי הנערות
השוטף פי סדנו של העץ הכרות
המלחך את גדרות הזרדים החומים
של גני הפרות שם, תבוא הנערה
אדומת השיער, היא אמי.. דמדומים.
ותפשוט בגדיה ובכתונת משיה
תרד שם בנחל, אראנה שוחה:
אלוהית היא במים נאוה בכוחה!
דומיה וניחוח פרות מסביב.
ואני עוד אינני ביקום ואבי
עודו עלם בנוף בית אמו ואביו.

והנה היא עולה מן הנחל.. אמי:
הנערה הברה אדומת השער
בלבנת הבתולים בכתונת משיה
ואין היא רואה את בנה המבוגר
העומד ורואה את אמו בעולם
ונערה היא בטרם-עת-אם, באשיה
נוגה, ראשה בערוב יום אל גדרות
הזרדים החומים
של גני הפרות,
שנוספה על מתקם מתיקות דמדומים..

הה הכסיף זה הראש והשלג זה הראש
עדי שנכפש בדמו בעפר
שנשפך בידי גוי גרמני באכזר.
והבן לא שילם ואת הבור לא חפר.

שאול טשרניחובסקי: לא רגעי שנת

לֹא רִגְעֵי שְׁנַת, טֶבַע, וַחֲלוֹמוֹת יִמְתָּקוּ,
רַק רֶגֶשׁ בְּךָ אֶרְאֶה וְסַעֲרוֹת הַקְּרָב:
עַל מְרוֹם שִׂיא הָרֶיךָ וּבְמִכְרוֹת עָמָקוּ,
בִּתְהוֹמוֹת הַיְּשִׁימוֹן וּבְצֵל חֶבְיוֹן עָב,


כִּי תֶּאֱבַל נַפְשִׁי, וּפְצָעַי יִזְעָקוּ,
תִּקְווֹתַי תִּבֹּלְנָה כְּשׁוֹשָׁן בַּסְּתָו
אָנוֹדָה לִמְקוֹם שָׁם מִשְׁבָּרִים יִנְאָקוּ
לִמְקוֹם צוּקָיו יָרִים צוּר אַדִּיר וְשָׂב.


אָז בֹּשְּׁתִּי מִגַּלִּים הָרָבִים בַּסְּלָעִים,
שֶׁהֵמָּה, בְּהִתְמוֹלְלָם, שָׁבִים לִרְגָעִים,
וְטוּר מִטּוּר יָרוּם, גַּל יִגְבַּר מִגָּל;


מִצּוּרִים נִכְלַמְתִּי, שֶׁהֵמָּה בִּגְאוֹנָם
אֶל מַחַץ מִשְׁבָּרִים, אַל נַהֲמָם וַהֲמוֹנָם
יַסְגִּירוּ אֶת לִבָּם וְרָאשֵׁיהֶם אֶל עָל…

 

bottom of page