משה אבן עזרא: כתנות פסים

 

כָּתְנוֹת פַּסַּים/ לָבַש הַגָּן / וּכְסוּת רִקְמָה/ מַדֵּי דִשְׁאוֹ,

וּמְעִיל תַּשְׁבֵּץ/ עָטָה כָל-עֵץ / וּלְכָל-עַיִן /הֶרְאָה פִלְאוֹ.

כָּל צִיץ חָדָשׁ / לִזְמָן חֻדַּשׁ / יָצָא שׂוֹחֵק / לִקְרַאת בּוֹאוֹ,

אַךְ לִפְנֵיהֶם / שׁוֹשָׁן עָבַר, / מֶלֶךְ, כִּי עָל / הוּרָם כִּסְּאוֹ.

יָצָא מִבֵּין / מִשְׁמָר עָלָיו / וַיְשַׁנֶּה אֶת / בִּגְדֵי כִלְאוֹ

מִי לֹא-יִשְׁתֶּה / יֵינוֹ עָלָיו / הָאִישׁ הַהוּא / יִשּׂא חֶטְאוֹ!

 

פירוש השיר בשפה דבורה:

כָּתְנוֹת פַּסַּים לָבַש הַגָּן  - הגן לבש שמלת פסים (כָּתְנוֹת פַּסַּים )
וּכְסוּת רִקְמָה מַדֵּי דִשְׁאוֹ -  והדשא לבש בגד רקום (כסות רקמה) כמו של מדים
וּמְעִיל תַּשְׁבֵּץ עָטָה כָל-עֵץ -  כל עץ לבש מעיל תשבץ (מעיל משבצות)
וּלְכָל-עַיִן הֶרְאָה פִלְאוֹ- והראה כמה הוא לבוש בצורה נפלאה בפני כל מי שהסתכל עליו.
 כָּל צִיץ חָדָשׁ לִזְמָן חֻדַּשׁ - ציץ חדש=פרח חדש=ניצן כל ניצן פרח מחדש עם התחדשות האביב
יָצָא שׂוֹחֵק לִקְרַאת בּוֹאוֹ -  ויצא שוחק = צוחק לקראת בואו של האביב
אַךְ לִפְנֵיהֶם שׁוֹשָׁן עָבַר – אך לפניהם עבר השושן
מֶלֶךְ, כִּי עָל הוּרָם כִּסְּאוֹ – השושן נחשב למלך של הפרחים שיושב על כסא מלכות
יָצָא מִבֵּין מִשְׁמָר עָלָיו – יצא ממשמר = כלא העלים החזיקו אותו כמו בכלא
וַיְשַׁנֶּה אֶת בִּגְדֵי כִלְאוֹ – החליף בגדים מבגדי אסיר של כלא לבגדים חגיגיים
מִי לֹא-יִשְׁתֶּה יֵינוֹ עָלָיו – מי שלא ישתה יין לכבוד השחרור מהכלא של השושן
הָאִישׁ הַהוּא יִשּׂא חֶטְאוֹ! – יהיה חוטא=פושע וישא בתוצאות 

 

הדובר מתאר את ההתחדשות בטבע לקראת בוא האביב, בצורה ציוריות, העצים מרגישים, מתלבשים, כמו אנשים שיש להם  מלך. השיר מביע את רעיון המחזוריות בטבע כמרמז לרעיון המחזוריות בחיי האדם. באמצעות שיר טבע, מביע המשורר את תפישתו באשר לקמילה ופריחה בחיי אנוש.

כך נוצרת תמונה המאחדת את האדם והטבע וקושרת את גורלם ברצונו הטוב של האל. תפארת החתימה בשיר, מוסיפה ליצירה כולה משמעות דתית, שתפקידה להזכיר את חג הפסח ולקרוא לציבור לקיים את מצוותיו עד תום.

 

 מבנה השיר:

שיר מרובע: בכל בית – ארבע צלעות.
חרוז מבריח: "אוֹ" – רמז לקריאת התפעלות נוכח יפי הגן בפריחתו האביבית.
השיר בנוי משישה בתים המכילים פתיחה, גוף וסיום:
בתים 1-3 : המסגרת להתרחשות בשיר ותאור הגן.
בתים 4-5: תאור ההתרחשות הראשית – הופעת השושן ופריחתו.
בית 6: תוצאת ההתרחשות – הזמנה ואף דרישה לשתות יין.
השיר מתאר מהלך מן הכלל אל הפרט: גן- עצים - פרחים (ציץ) - שושן.

 

אמצעים אמנותיים:

•  מטאפורות: 

    "מדי דשאו" – הדשא מתואר כאילו לבוש מדים, כלומר הוא מפואר ומטופח מאוד.

    "משמר עליו" – השושן מתואר כמי שיצא מבין משמר עליו, כלומר השתחרר מעלי הכותרת שסגרו עליו בתקופת החורף, ופרח במלוא תפארתו עם בוא האביב.

 

• האנשה: התייחסות אנושית לגן ומרכיביו. 

    "לבש הגן", "עטה כל עץ", "כל ציץ...יצא שוחק", "שושן עבר" וכו´. 

     תיאורים אלו הופכים את  הפריחה למוחשית באופן הדומה להתנהגותם של בני-אדם.

 

•  צימודים: 

    עליו - עלים שלו Û עליו - הטיה של "על" (בתים 5-6). צימוד המדגיש את חובת שתיית היין עליו (לכבוד השושן הפורח) שיצא מבין משמר עליו (עלי הגביע שסגרו עליו בטרם פרח).

     חָדָש Û חֻדָש (בית 3). צימוד המדגיש את התחדשות ניצני הפרחים – "ציץ חָדָש" עם בוא עונת האביב – "זמן חֻדָש". 

 

•  שיבוצים ורמיזות מקראיות:

     כתנות פסים (בית 1): שיבוץ מספר בראשית, לז´, ג. רמז לסיפור יוסף וכתונת הפסים. יוסף שהיה הבן המועדף על אביו, לבש כותנת פסים מפוארת אשר הפכה נושא לקנאת אחיו. הם הפשיטו אותו מכתונתו והשליכו אותו לבור נידח במדבר – "השליכו אותו אל הבור הזה אשר במדבר" (בראשית, לז´ כב). יוסף שהה בבור ללא מים והיה על סף מוות. בשלב מסוים, החליטו אחיו שסעדו סמוך לבור, למכור את אחיהם לחבורת אנשים מצריים, שחלפו על פניהם. אלו לקחו את יוסף ומכרו אותו לפוטיפר, נאמנו של פרעה. יוסף מצא חן בעיני אדונו, שגילה את סגולותיו המבורכות בפתרון חלומות. יוסף הפך להיות משנה למלך פרעה ולמלך מצרים בפועל – "אתה תהיה על ביתי ועל פיך יישק כל עמי, רק הכיסא אגדל ממך" (בראשית, מא´, מ). סיפור יוסף שעלה מבור האסורים והגיע למלוכה, מפנה את תשומת הלב לרובד הסמוי של השיר "כתנות פסים". המחזוריות קיימת בגורלו של האדם והיא מקבילה למחזוריות בטבע. בדיוק כמו שבטבע קיימת מחזוריות של חיים ומוות, כך גם בחיי האדם. אותו תהליך שעבר השושן בשיר (שחרור מהכלא ועלייה לגדולה מלכותית), התרחש גם בחיי יוסף המקראי ומהווה סמל לכלל בני-האדם. 

מעיל תשבץ (בית 2): כתנות תשבץ - אחד מבגדיו של הכוהן הגדול (שמות כ"ח,ד). רמיזה  המדגישה את הפאר שמאפיין את יפי הגן בפריחתו. 

וישנה את בגדי כלאו (בית 5): רמיזה לסיפור יהויכין מלך יהודה, שגם הוא כמו יוסף חווה מהפך גורלי בחייו. "ויהי בשלושים ושבע שנה לגלות יהויכין מלך יהודה... נשא מלך בבל את ראש יהויכין מלך יהודה מבית כלא. וידבר איתו טובות וייתן את כסאו מעל כסא המלכים אשר איתו בבבל. ושינה את בגדי כלאו ואכל לחם תמיד לפניו כל ימי חייו." (מלכים ב´, כה´, כז-כט). גם רמיזה מקראית זו מלמדת על המסר של השיר – גורל האדם נתון לשינויים דרמטיים וקיצוניים ביותר. 
האיש ההוא ישא חטאו! (בית 6): הבית האחרון בשיר מפנה רמיזה לדרישה לחגוג את חג הפסח. "והאיש אשר הוא טהור, ובדרך לא היה,וחדל לעשות הפסח, ונכרתה הנפש ההיא  מעמיה כי קורבן ה´ לא הקריב במועדו, חטאו ישא האיש ההוא" (במדבר, ט, לא).  סיום השיר מפנה את תשומת הלב למצווה המחייבת לחגוג את חג הפסח (חג האביב – חג חירות). השיר יוצר זיקה בין בוא האביב לבין השחרור – זכר ליציאת מצרים – ודורש מכל אדם לציין חג זה בשתיית יין. כך קושרת רמיזה זו את שיר הטבע והיין למסורת היהודית הקדומה.

 תפארת החתימה: בית הסיום של השיר מהווה יחידה בפני עצמה, ההופכת את השיר כולו לשיר יין, בעל משמעות מסורתית-יהודית.

 

הסיכום נערך מתוך האתרים: כפר הנוער: אלוני יצחק וסיכומונה