ר' יהודה הלוי: לבי במזרח

 

לִבִּי בְמִזְרָח וְאָנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב / אֵיךְ אֶטְעֲמָה אֵת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֵיךְ יֶעֱרָב
אֵיכָה אֲשַׁלֵּם נְדָרַי וֶאֱסָרַי, בְּעוֹד / צִיּוֹן בְּחֶבֶל אֱדוֹם וַאֲנִי בְּכֶבֶל עֲרָב
יֵקַל בְּעֵינַי עֲזֹב כָּל טוּב סְפָרַד, כְּמוֹ / יֵקַר בְּעֵינַי רְאוֹת עַפְרוֹת דְּבִיר נֶחֱרָב.

 

פירוש השיר בשפה דבורה:

לִבִּי בְמִזְרָח וְאָנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב - ליבו של הדובר נמצא במזרח בא"י ישראל, בעוד גופו נמצא במערב בספרד. הלב מבטא רגש של געגועים כמיהה לא"י. 

אֵיךְ אֶטְעֲמָה אֵת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֵיךְ יֶעֱרָב - הדובר שואל איך אפשר להנות מהאוכל? האוכל לא ערב לחיכו - האוכל לא טעים.

אֵיכָה אֲשַׁלֵּם נְדָרַי וֶאֱסָרַי, בְּעוֹד - הדובר נדר נדר לעלות לארץ ישראל. איכה =  איך

צִיּוֹן בְּחֶבֶל אֱדוֹם וַאֲנִי בְּכֶבֶל עֲרָב - ציון = ארץ ישראל נמצאת בחבל אדום.                חבל אדום = נוצרים שנקראים בני אדום. ערב = ערבים הדובר מרגיש כבול לערבים (מוסלמים).   

יֵקַל בְּעֵינַי עֲזֹב כָּל טוּב סְפָרַד, כְּמוֹ - יהיה לי יותר קל לעזוב את כל העושר שיש לי בספרד

יֵקַר בְּעֵינַי רְאוֹת עַפְרוֹת דְּבִיר נֶחֱרָב - עפרות = עפר. דביר= קודש הקודשים בבית המקדש. הדובר מעדיף לראות את העפר של חורבות בית המקדש.

 

פירוש השיר:

הדובר הוא מרגיש קרוע בין המקום בו הוא נמצא פיזית (ספרד), לבין המקום בו הוא רוצה להיות (ארץ-ישראל). הגעגועים נוטלים מן המשורר את טעם החיים ומסיבים לו תסכול רוחני קשה. הוא לא יכול ליהנות משום דבר בגלל כיסופיו העזים לציון, וכן אינו יכול למלא את נדריו להגיע לשם, משום שהוא נמצא תחת שלטון מוסלמי ואיננו יכול לצאת מספרד. גם הכניסה לארץ-ישראל בעייתית, משום שהארץ נתונה תחת שלטון נוצרי. 

 ידוע כי יהודי ספרד נהנו מאיכות חיים שהתבטאה לא רק בחירות דתית, אלא גם ברווחה כלכלית. למרות זאת, מצהיר המשורר כי יעדיף לעזוב את כל הטוב החומרי ממנו יש לו בשפע בספרד, כדי שיהיה לו טוב מבחינה רוחנית ונפשית, כלומר בארץ-ישראל – זאת למרות שידוע לו שיש בה שלטון זר ועוין ובית-המקדש חרב.

 

מבנה השיר:

1. השיר מכיל שלושה בתים

2. החלק הראשון עד ה צזורה ("/") נקרא: דלת, ואילו החלק השני ניקרא סוגר.

3. החרוז- חרוז שנקרא מבריח (נועל). לדוגמה : "יערב" , "ערב", "נחרב".

 

 

אמצעים אומנותיים:

 

• ניגודים –  מזרח (א"י)-מערב (ספרד)

​                    אדום (צלבני)-ערב (מוסלמי) 

                    ייקל-ייקר (חשוב) 

                    עזוב (להתרחק)-ראות (להתקרב)

• מטאפורה – "ליבי במזרח" – הכוונה במילה לבי, היא לנשמתו של הדובר. שכן, לבו אינו יכול להמצא מחוץ לגופו.

• תפארת הפתיחה – בתחילת השיר, בבית הראשון, החרוז בדלת זהה לחרוז בסוגר. החרוז הוא "רַבְ" - וזהו גם החרוז המבריח. החרוז המופיע בסוף כל בית.

• חזרות – מילות שאלה "איך" "איכה" – שאלות רטוריות. מבליטות את סערת הרגשות של הדובר. מילת השאלה "איכה" רומזת למגילת איכה המתארת את חורבן בית המקדש בירושלים, ע"י בבל. רמיזה זו משתלבת עם משמעות השיר המדבר על רצונו העז של הדובר לראות את בית המקדש החרב, המסמל את חורבנה של ירושלים.

• תקבולת צלילית (צימודים) – מילים שיש להן יותר ממשמעות אחת. מדובר בדימיון צלילי בין מילים בעלות משמעות שונה או מילה אחת שיש לה מספר משמעויות. חבל = מחוז, איזור. תחת שעבוד = קשור בחבל. דוגמאות: מערב-יערב, ערב-נחרב, חבל-כבל, יקל-יקר.

• סינקדוכה – פרט המייצג את הכלל: אוכל – האוכל מייצג את השפע שבו חי הדובר. דביר – מייצד את בית המקדש, שמייצג את א"י.

 

הסיכום נערך מתוך האתרים: כפר הנוער: אלוני יצחק, ספרות בקלות,  וסיכומונה