גוף הסיפור

 

 

 

            הפרק השלישי, מתאר בפנינו את פגישתם של שני הילדים נוח ומרינקא. מרינקא מציצה מבעד לסדק שבגדר ונוצרת שיחה בין השניים. עד מהרה הם מתוודעים זה לזה וממשיכים להיפגש; כמו בסיפורים אחרים שאנו מכירים; למשל - רומאו ויוליה: ההורים שונאים אבל הילדים אוהבים. התיאור הראשוני שנמסר על הילדים מציג את מרינקא כבוגרת, מפותחת ובעלת איברים נאים שכל נערי השכונה מתבוננים בה. למרינקא יופי נוצרי מובהק, היא בלונדינית, בהירה וסמוקת לחיים. לעומתה, נוח מצטייר כילדותי, מלא חיים, נמרץ  ויש לו תלתלים שחורים כמו זפת.  בשלב התחילי הקשר שלהם הוא קשר של ראשוניות, תמימות וסקרנות.  בפרקים ד'-ה' אנו רואים כיצד מתפתח ביניהם הקשר;  ישנה התלהבות הדדית לפגוש זה את זה אבל ההתלהבות מלווה בפחד משום ששקו' לא מרשה למרינקא להפגש עם נוח וגם ההורים של נוח לא מעוניינים בידידות של בנם עם האסופית הנוצריה. הפחד שלהם להיפגש יוצר תחושה של "מים גנובים ימתקו..."  והנאה מהמיסתורין… יש ביניהם שותפות על רקע הפחד מהמבוגרים; מרינקא מרחמת על נוח כאשר הוריו צועקים עליו ונוח לא יכול לשאת את העובדה שהדודה מכה את מרינקא. מרינקא מביאה לנוח תפוחים ואגסים והוא מביא לה לאכול מתבשילי אמו.  שני הילדים רוצים להעניק אושר זה לזה. מילדות לנערות הקשר מתפתח: לאט לאט מתחזקת המשיכה המינית בין השניים, מתפתח סיפור אהבה שהולך ומתעצם ואנו מבחינים שתאורי הטבע מקבילים לו; למשל: כאשר הקשר ביניהם רק מתחיל  נוח זורע זרעים; כאן ניתן רמז שהקשר לא יצליח "בדמותו" של הטבע כאשר מרינקא אומרת שהזרעים לא יצמחו והוא שותל לחינם כי "אין שמש בסימטה" (עמ' ע"ח).  בשלב הזה מרינקא מצטיירת כמציאותית ונוח מצטייר כחולם חלומות.  מכל מקום, אפשר לראות בזה  רמז מטרים לכך שהאהבה כמו הזרעים חסרת סיכוי.  במשחקים המשותפים שלהם בגן ובקרפף מתפתח ביניהם קשר המתהדק.  מרינקא זורקת לנוח מפירות הגן (פיתוי) ונוח מתגנב לקרפף שמושך אותו אך גם מאיים עליו. בשלב הראשוני התפוחים לבנים והאגסים צהובים ו"הם רחוקים" (עמ' פ"ד) ומיד אחר כך גם מרינקא מתוארת כרחוקה ובלתי מושגת… בשלב הזה נוח מנסה לפרוץ את הגדר ולא מצליח;  וכפי שהוא מניח את התפוחים בצד עד שתגיע שעתם  כך לגבי האהבה - עד שתגיע שעתה. ישנה סיטואציה שבה מרינקא הילדה שוכבת על האדמה והשיחים מסתירים אותה. נוח מעיר אותה בנשיקה הוא מרגיש שהוא נמשך אליה לאדמה; ובכל זאת, האקט המיני יגיע רק שנים מאוחר יותר (עמ' פ"ה).  ימי הגשם מרחיקים בין השניים ואילו ימי האביב מקרבים ביניהם.  ההורים שולחים את נוח לחדר וזו עוד סיבה זמנית להתרחקות נוח ממרינקא;  אך זו התרחקות זמנית בלבד ונוח ומרינקא חוזרים לבלות יחדיו; סיטואציה סימלית נוספת היא רצונו של נוח להכנס אל הגן ולקבל ממרינקא "הכל" (עמ' פ"ו) העצים בגן רבים והפריחה בעיצומה ונוח משחק במחבוא כשיכור.  לקראת סוף הסיפור ישנם תאורים ארוטיים למדי: נוח מגיע לאורווה      ותפוחים בשלים כמו אומרים"טול, שלך הם.." (עמ' קי"ח) נוח שולח יד ואז עובר לגן,  שם יכולה האהבה להתקיים ועוד לפני התאור הזה קראנו על נוח ש"כל דמי נעוריו מין האדמה יזעקו :מרינקא!.." (עמ' קט"ו). תאורי הטבע, לפיכך, הם אמצעי מרכזי בעיצוב סיפור אהבה אולם ישנם אמצעים נוספים לעיצוב סיפור אהבה; למשל: מוטיב גן העדן כאשר נוח ומרינקא מבלים בגן ואפילו רואים נחש  (עמ' פ"ז)  נוח מביא עמו את היחס הבלתי אוהב של אביו לנחשים לעומת מרינקא שיש לה יחס יותר אוהד… ההרתעות שלו מהנחש מבטאת את השמרנות של העולם ממנו הוא בא, ואילו הגישה של מרינקא והתפוחים שהיא נותנת לו מזכירים את הפיתוי שבסיפור גן העדן; אמצעי נוסף הוא האסוציאציה לסיפור היפהפיה הנרדמת כאשר נוח מעיר את מרינקא הישנה על האדמה בנשיקה אולם שלא כמו באגדות לסיפור הזה אין סוף טוב מבחינתה של מרינקא.

סיפור החניכות של נוח; החינוך של נוח ליהדות ולחברה היהודית בכל הוא נושא משמעותי לסיפור; העולם היהודי לא קורץ לנוח ולכן קל להבין את משיכתו אל השונה – אל מרינקא. יש שלב מסויים בילדות שנוח מוכן לקבל מכות על מנת לשלם עבור רצונו המנוגד לרצון הוריו (עמ' ק"ד);  בשלב הזה כאשר נוח מורד במוסכמות היהודיות ומעז להפגש עם מרינקא הוא גם   מספר לה שהוא לא מקיים מצוות, יש גם הדגשה על כך שדווקא במועדים יהודיים הוא נפגש איתה: "עומד אבא בקפוטה ובכובע של שבת …והוא, פושע ישראל, מוטל בשעה זו מאחורי איזו גדר ואורב ל"שיקצה"…" (עמ' קט"ז). (מצורף דף המסכם את הנסיונות ללמד את נוח יהדות).

נוח הולך ונעשה נער בשל ורגש של חברות שהיה בו כלפי מרינקא מתחלף בתאווה ובחשק מיני; זהו שלב שנוח כבר יודע מהי אסופית ומהו מעמדה של מרינקא ולמרות רצונו לשכוח אותה הוא לא מצליח להתגבר על ייצרו מרינקא אף היא בשלה ומשדרת דו משמעות: מצד אחד, היא מתחמקת ומצד שני ה"לא" שלה אינו משכנע.